עשר עובדות על בכי ודמעות
בני אדם נחשבים היצור החי היחיד שדומע בתגובה לרגש.
אנשים רגישים באופן חריג, יכולים לבכות עד 113 ליטר דמעות בשנה!
המצרים הקדומים האמינו שבני אדם נוצרו מדמעות של אלים.
אין מחקרים קיימים שתומכים בכך שבכי הוא בריא או מזיק לבריאות.
לפי דארווין לדמעות אין שום תכלית.
במערב בוכים יותר מאשר במזרח. ומחקרים טוענים שנשים בוכות 5.3 פעמים בחודש בממוצע לעומת 1.4 פעמים אצל גברים.
לבני האדם 3 סוגי דמעות: דמעות הלחה (לחות), דמעות שטיפה (לניקוי ליכלוך או בזמן קילוף בצל) ודמעות התייפחות (בכי).
אנחנו לא לגמרי שולטים ביציאה של הדמעות, לעיתים נצליח להפנות את תשומת הלב ולהמנע מהצפת הרגש.
תינוקות New Born בוכים כשעתיים ביממה ובגיל שישה שבועות בוכים שלוש שעות בממוצע ביממה.
הביטוי "דמעות תנין" הוא רק ביטוי. תנינים לא בוכים מהצפה רגשית, יחד עם זאת יש להם דמעות הלחה כמו של בני האדם.
אבל למה אנחנו בוכים?
התפקיד של הבכי אינו ידוע למדע. ישנן הנחות שונות שמדובר על יכולת קדומה, אבל אין הוכחה ברורה לכך.
ההסבר הפסיגולוגי חברתי
נראה שבני אדם משתמשים בבכי כדי לקבל אמפתיה מאנשים קרובים, גם אם אינם בני משפחה.
אדם שעולים בו רגשות עזים של זעם וממשיך להתמודד עם הסיטואציה, ימשיך לספוג עוד ועוד תסכול. כשהפתרון לא יגיע, הוא יקרא לעזרה כדי לומר: "אין לי יכולת להתמודד עוד" ואז הבכי יציף אותו - מניחים שזאת קריאה לעזרה.
בכי יכול לנבוע גם מפחד, הבכי בא לומר שאין לאדם ברירה אלא להתמודד עם הפחד. בכי יכול לנבוע מהתרגשות, כמו בימי הולדת, חתונות וטקסים. בכי יכול לנבוע מצחוק מתגלגל והתרוממות הרוח.
פסיכולוגים רוצים להאמין שללא הדמעות, אנחנו בני האדם לא היינו היצורים האולטא-חברתיים שאנחנו. אנחנו מטפלים בזקנים, בחולים, בנכים ובילדים שלנו באופן בולט משאר היצורים בטבע.
מומחים מסבירים שהסיבה שבגללה רק בני האדם בוכים, היא בגלל הילדות הממושכת שלנו - "גורי" בני האדם מאוד לא עצמאיים ביחס לרוב המינים בטבע וההתפתחות שלנו איטית באופן יחסי. גורי חיות שנולדות בטבע נזקקים לחוש השרדותי ממש מימיהם הראשונים, הם מתפקדים באופן עצמאי בגיל צעיר מאוד והמוח שלהם מסיים להתפתח בגיל צעיר יחסית. גורי האדם לעומת זאת נולדים בסביבה בטוחה, מוח האדם מתפתח עד גיל 20-25, מה שמאפשר למוח של בני האדם להיות יותר גמיש לשינויים ואדפטיביות מחשבתית בהמשך החיים הבוגרים שלנו. זה יכול היה להשתמע כחסרון בהתפתחות המוחית של האדם, אבל יש לה גם יתרונות - בני האדם חסרי עצמאות בילדותם, נדרשת לנו עזרה של המבוגרים, אהבה וחמלה - ואת כל אלה אנחנו מקבלים מההורים והסובבים תודות לבכי.
בכי אצל תינוקות
תינוקות New Born בוכים בלי דמעות, על פי מחקרים צינורית הדמעות מתפתחת רק לאחר כמה שבועות. תינוקות אומנם בוכים בלי דמעות, אבל הבכי שלהם מלווה בקול. לעומתם מבוגרים בוכים עם דמעות אבל לא תמיד עם קול - זו גם כנראה יכולת השרדותית. תינוק צריך שההורים ישמעו אותו בוכה גם מהחדר השני, בעוד שמבוגר דומע לא צריך להשמיע קול כדי שיזדהו על פניו שהוא בוכה. יתכן וכאן נכנס גם אלמנט הבושה, מבוגרים לעיתים יתביישו לבכות בציבור בעוד לתינוק לא יהיה אכפת.
האלמנט הפסיכולוגי עצמי
מומחים מציינים שיתכן ובכי הוא לא רק קריאה לאחרים, אלא גם קריאה לעצמינו, כתזכורת לכך שאנחנו אנושיים, רגישים ופגיעים. יתכן וזו הסיבה שאנחנו בוכים כשאנחנו רואים מישהו אחר בוכה. למרות שאנחנו לא חשים בכאב - אנחנו מזדהים עם הכאב של האחר והדמעות מציגות את האמפטיה הזו באופן ויזואלי.
איך כל זה קשור למוצר?
לעיתים אנחנו לא מבינים מוצרים ופיצ'רים של אחרים. אנחנו לא מבינים את חסרונו של פיצ'ר מסויים במוצר וגם לא תמיד את המצאותו של פיצ'ר מסויים במוצר.
למדע אין הסבר מתקבל על הדעת על הצורך שלנו לבכות ובכל זאת אנחנו בוכים.
מחקרים פסיכולוגיים ניסו להוכיח שבכי מביא לאדם הקלה ושחרור -אך התוצאות עדיין לא מספקות.
כשאנחנו יוזמים מוצר או פיצ'ר, לאורך זמן אפילו אנחנו יכולים להתבלבל ולשכוח למה יזמנו אותו, מדוע הוא כאן, מדוע אנחנו משקיעים בו זמן פיתוח, תיקונים ותחזוקה.
מוטב לנו אם מידי פעם נשאל גם את עצמינו:
למה צריך מוצר כזה?
איך הפיצ'ר הזה מקל על העולם?
האם הוא עדיין נדרש?
יתכן והוא גלגול של צורך ישן שלא מתקיים עוד?
האם עדיין יש מי שישלם כדי להשתמש בו?
האם זה פיצ'ר שמקדם או מעקב את המוצר?
האם הוא לא מוסיף סרבול יותר מאשר פותר בעיות?
כדאי לבדוק.
בדיקת הצורך העסקי בפיצ'ר היא חלק מ"אומנות הלמה?", רשימת כל מתודולוגיות העבודה בניהול מוצר, כאן
רוצים להיות בטוחים שהמוצר שלכם עדיין נדרש? רוצים לחקור ביחד פיצ'רים שחסרים, כבר לא בשימוש או פיצ'רים שלא חשבתם שצריך אבל אולי נדרשים? אל תבכו, דברו איתי
מקורות